<h1>העיטור הלכ' יו"ט מח' כ"ב</h1>
<h2>דף ד:</h2>
גרסינן בפ"ק עצים שנשרו מן הדקל בשבת מותר להסיקן ביו"ט ואם נשרו ביו"ט אסור להדליקן ביו"ט ואמר רב מתנא עצים שנשרו לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן כיון דרובא היתרא בהיתרא קא מהפך. ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה, הנ"מ בדאורייתא אבל בדרבנן כגון טלטול מוקצה מבטלין ואפילו לרב אשי דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל הנ"מ היכא דאיתא לאיסורא בעיניה אבל הכא מקלו קלו איסורא.
<h2>דף ל.</h2>
רא"א מתחילין בערימת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה ואיכא לאוקמי כר"ש דמתיר ובארזו ואשוחי דהא אפילו ר"ש מודה דמוקצה מחמת חסרון כיס היא ואיכא לאוקמי' כר"י ומתחילין בערימת התבן בתיבנא סריא ואית בי' קוצי ולא חזי לאוצר והלכך לאו סתמא הוא. אין נוטלים עצים מן הסוכה אלא מן כו' פרישנא לה במסכת סוכה.
<h2>דף לא.</h2>
מביאין עצים מן השדה מן המכונס מן הקרפף אפילו מן המפוזר ומחלוקת ב"ש וב"ה הוא כדגרסינן אמר רב יהודא אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף. והא אנן תנן מן הקרפף ואפילו מן המפוזר מתני' יחידאי הוא דתניא אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה כו' על מה נחלקו על המפוזרין שבקרפף ועל המכונסין שבשדה שבית שמאי אומרים אין מביאין ובית הלל אומרים מביאין וג' מחלוקת בדבר אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים כל שבקרפף כמפוזרין דמי ואי אנח מנא עליהו דלא לבדרינהו דקא כמכונסין דמי ושרי. איזה קרפף כל שסמוך לעיר דברי ר"י ר' יוסי אומר כל שנכנסין לה בפותחת וחזינא נוסחא דמגיהים ספרים ונוסחא דרש"י בנוסחא עתיקא ולא החזירה כולה והאריך בפירושו והכי הוא נוסחא עתיקא הכי קאמר כל שסמוך לעיר והוא דאית לי' פותחת ואתי ר' יוסי למימר כיון דאית ליה פותחת אפילו בתוך תחום שבת א"ד כל שסמוך לעיר בין אית ליה פותחת בין לית ליה פותחת כלומר ולא מבעיא פותחת לחודיה דפשיטא ואתי ר' יוסי למימר דוקא היכא דאית ליה פותחת ת"ש מדקתני ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ש"מ דת"ק תרתי בעי. דאי סגי בחדא ור' יוסי פליג בסמוך לעיר אבל בפותחת מודי היכי נקיט ר' יוסי אומר פותחת הא פותחת ד"ה לימא סמוך לעיר אין זה קרפף ובמאי דפליגו אלא לאו ש"מ תרתי בעי. א"ר סלא א"ר זירא הלכה כר' יוסי ובפותחת סגי והכי מסתבר לן פירושא.
גרסינן בפ' המביא אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט וחסורי מחסרא והכי קתני אין מבקעין עצים לא מן הסיאוד של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט אבל כשנשברה מעיו"ט מבקעין וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגורה אלא בקופיץ. ירושלמי נשברה מעיו"ט מבקעין כשאין עליהן תואר כלי אבל יש עלי' תואר כלי אפילו נשברה מעיו"ט אסור. (אמר ר"ה בר שלמי' (אמר) ל"ש אלא בזכרות שלו אבל בנקבות שלו אסור).
<h2>דף לא:</h2>
בית שהוא מלא פירות ונפחת נוטל ממקום הפחת אמר שמואל חותמת שבקרקע מותר אבל לא מפקיע ולא חותך חותמת שבכלים מותר ומפקיע וחותך אחד שבת ואחד יום טוב ש"מ דחותכין את התלוש לצורך דליכא אלא איסורא דרבנן כדתניא נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שפטור וליתא לדר' נחמיה דאמר אפי' תרווד אינו נוטל אלא לצורך דבר תשמיש והלכתא מותר לחתוך את החוטין שקושרין במאכלים.
<h2>דף לב.</h2>
ומסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כרבי יהודה דרש רבא אשה לא תכנוס לדיר העצים ליטול מהן אוד כלי שנשברה אסור להסיקן ביו"ט שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ובפרק במה מדליקין אוקימנא מסיקין בכלים שמרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקין כר"מ הלא"ה אסור דכיון דאדליק בה פורתא הו"ל שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך ואסור הא דגרסינן התם מסיקין בתמרים ואין מסיקין בגרעיניתם דברי ר"י דאמר כיון דמעיקרא מכסי והשתא מגלו אסור משום נולד ולא חזינן לרבוותא כלל ומסתב' דמכללא איתמר וליתא ירושלמי הדא דתימא בכלים שנשברו מעיו"ט וכן נשברו ביו"ט כשאין עליהם תואר כלי אבל יש עליהן תואר כלי אפי' נשברה ביו"ט מותר.
<h2>דף לג.</h2>
אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן הדלת לפי שלא נתנה עצים אלא להסקה והרי הוא מתקן כלי כ"ש לפי שלכל צרכו עומדין ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביו"ט דמחזי כמאן דאזיל לחינגתא והלכתא כת"ק ואית דמפרשי משום מוקצה והלכה כר"ש. חזרא הלכתא יבישא שרי רטובה אסור דלא חזי להסקה. ול"ל מה לי לצלות בו מה לי לצלות בגחלתו והו"ל מכשיר כלי ולאו משום מוקצה דהא מוקצה כה"ג הלכה כר' שמעון ואית למימר מוקצה דנולד הוא מעיקרא עצים והשתא כלים. ר"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שיניו ומגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא. וחכמים אומרים מגבב מלפניו ומדליק.
<h2>דף לג:</h2>
אר"י אוכל בהמה אין בהם משום תיקון כלי ומותר לקטמו לחצות בו שיניו והא דתניא מטלטלין עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן לחולה מוללו (ומריח) בו ולא יקטמנו להריח בו ואם קטמו פטור אבל אסור לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת בקשין אבל ברכין מותר אבל להריח אפילו קשין מותר מדרבנן שובר אדם את החביות לאכול ממנה גרגרותו ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי ועוד דהא אמר רבא מפשח ויהיב לן אלוותא אלוותא.
